המלחמה באה לכולם בהפתעה גדולה.בצפריה כולם היו בבית הכנסת,הורגשה תנועה וראינו מתפללים חומקים בשקט,כאשר בגלל מיקומה של צפריה לא ראינו את המתרחש בכבישים הראשיים ואת התנועה הערה.בשעה 14:00 הופתעו לשמוע שפרצה המלחמה.
מצפריה גוייסו צעירים רבים למלחמה ושירתו ביחידות קרביות מובחרות.
החיילים שהו במילואים ששה חודשים.
מנחם דוד נפצע קשה במלחמה,וסיפור פציעתו יסופר בנפרד

בתאריך 8/5/2019 התפרסמה בעיתון צומת השרון-רעננה , כתבה של אריה ארבל (יו"ר סניף רעננה בארגון נכי צה"ל) שבה הוא מראיין את מנחם דביר על פציעתו הקשה במלחמת יום כיפור.
מנחם השתתף במלחמה ונפצע קשה,עבר ניתוחים מורכבים כדי להציל את ידו.
כשהמדינה הכריזה על יום הוקרה לאומי לפצועי מערכות ישראל,יזמה עיריית רעננה מפגשים עם פצועי מלחמה שיספרו את סיפוריהם.כך מנחם דביר נפגש עם אריה ארבל שגם הוא נפצע קשה,כדי שמנחם יפיץ ויחלוק את סיפורו האישי.
מנחם סיפר שהוא נולד בצפריה בשנת 1951 (להוריו ריסה ואברהם דוד ממייסדי צפריה).הוא למד בישיבת בני-עקיבא בנתניה.
לאחר הגיוס הוא הגיע ליחידת החי"ר חרמ"ש (חיל רגלים ממוכן ומשוריין).
בשנת 1972 מנחם השתחרר מהצבא.הוא למד שנה כלכלה וחשבונאות (אחרי השיקום הוא המשיך את לימודיו ועבד במספר משרות בכירות בניהול בנק איגוד וכעת הוא פנסיונר).
את רוב שירותו הסדיר,מנחם עשה בסיני,אכל הרבה חול ולעיתים רחוקות הגיע לביקורים בבית.
מלחמת יום כיפור תפסה את מנחם בבית הכנסת בצפריה.
מנחם אפילו לא הספיק להיות במילואים ולכן לא היה חלק מחטיבה מסודרת.מנחם הגיע למחנה ג'וליס וירד לסיני עם הנגמ"שים.
מנחם השתתף במלחמה מהיום הראשון ועד היום האחרון שבו גם נפצע.
עד לפציעתו ביום האחרון,מנחם עבר כבר המון קרבות וראה המון פצועים והרוגים.
יומיים לפני סוף המלחמה,הודיעו שצריך להעביר את הנגמ"שים לחטיבה 274.הנגמ"שים לא היו ממוגנים נגד טילים.בנגמ"ש של מנחם היה גם ששון בסל.
בתאריך 21/10/1973 מנחם הגיע עם הנגמ"ש לקו של מוצבים ליד תעלת סואץ.אחד המוצבים היה מוצב חמוטל.
צה"ל ניסה 7 פעמים לכבוש את המוצב מידי המצרים.מנחם וחבריו ניסו את הנסיון השמיני.הם ניסו לכבוש את המוצב מהצד האחורי מעל לתלולית עפר שהובילה למוצב.
המצרים התחפרו בתוך שוחות חול עם טילי כתף.
מנחם היה הנהג בנגמ"ש והוא יצא בהגרלה להתקרב .מיד הם חטפו מטח של טילי כתף.חלק מהנגמ"שים נתקעו בחול.
מנחם חטף 2 פגיעות מהצד.הרכב החל לבעור וגם רימוני הזרחן שהיו בנגמ"ש תרמו לבערה.
מנחם נפגע בגפיים וקיבל רסיסים בפנים,שאחד מהם נמצא עד היום בעין שלו.מנחם לא היה מסוגל לזוז,פתאום הוא חש שמישהו מאחור מושך אותו לכיוון דלת הנגמ"ש.
הוא משך אותו,חטף כדור ונפל מת על מנחם.היה זה אדם צין,שהיה איתו בנגמ"ש.
התחיל להחשיך ובגלל שבגדיו נשרפו היה למנחם קר.
המח"ט נתן הוראה לא לפנות את הפצועים ומי שיכול שיברח.אבל מפקד הפעולה יוסי כהן פינה את מנחם על מכסה מנוע של זחל"ם והעבירו לתאג"ד ברפידים.
כשהרופא ראה את מנחם,אמר לפנות את מנחם ראשון.
מנחם איבד את ההכרה והתעורר, אחרי כמעט חודש, בבית חולים "איכילוב".
אם היה מאבד את ההכרה בקרב,מנחם לא היה נשאר בחיים.
מנחם איבד את ההכרה בגלל קריש שנכנס למוח שלו כתוצאה מריסוק עצמות. מנחם עבר כמה ניתוחים כדי להציל אותו ואת ידו.
קריש הדם התגלה במקרה ע"י רופא שנקלע לניתוח והתעקש שהקריש הוא הגורם לאובדן ההכרה וביקש להזריק למנחם תמיסה שתעזור.
היה סיכוי נמוך שמנחם ייצא בלי נזק מוחי,ובזכות התעקשותו של הרופא מנחם ניצל.
מהנגמ"ש של מנחם נשאר בחיים ששון בסל שמנחם גילה שהוא חי,אחרי 30 שנה.שניהם העידו לטובת קבלת צל"ש של אדם צין.ששון בסל הצליח להימלט מהנגמ"ש דרך פתח בגג.
מנחם עשה הרבה פיזיותרפיה,לקח לו שנה וחצי לסגור את כף ידו,השתילו לו גידים כדי להציל את היד,הברך שהתרסקה לקח הרבה זמן לשקם אותה.מנחם אינו יכול לרוץ ויש לו 68% נכות.
מנחם מספר על בנו חגי שתרם כליה באופן אלטרואיסטי דרך עמותת "מתנת חיים" כי הרגיש סגירת מעגל.אדם צין הקריב את עצמו בלי להכיר את מנחם ובזכותו חגי קיים.

מענטש - הגיבור שהיה "אדם"*

שלוש שורות. שלוש שורות בתגובה תחת שם החלל באתר יזכור, מתארות את *אדם צין*.

*_"לאדם, שאין שם מתאים לתאר אותו כמו השם הזה...ושבזכותי אני חי"._*

את המילים האלו כתב מנחם דביר שיבלט"א.

מנחם לא הכיר את אדם. הם נפגשו במקרה, אם אפשר לתאר את מלחמת יוה"כ כ"מקרה".

מנחם היה נהג נגמ"ש שסופח אל יחידת מילואימניקים בקרבות הקשים על מוצב חמוטל בסיני במלחמה.

אדם צין היה מילואימניק באותו הנגמ"ש שמנחם נהג...

במהלך הנסיון האחרון לכיבוש המוצב, פגעו שני טילים בנגמ"ש שהחל לעלות באש.

מנחם הנהג היה פצוע אנוש ולא יכל לפתוח את כבש היציאה מהכלי.

אדם בתושיה ובמהירות פתח את פתח החירום באופן ידני, ותחת אש בתוך הנגמ"ש ואש שנורתה מחוצה לו, חילץ את יושבי הנגמ"ש בזה אחר זה.

רובם כבר היו מתים. אל מנחם, שישב במקום הרחוק ביותר מהדלת, הוא הגיע אחרון.

אם אדם היה יוצא מהנגמ"ש ונשכב בנקודה בטוחה, הוא היה בחיים היום.

אבל הוא החליט לחזור שוב ושוב כדי להציל חיים. הוא חילץ את מנחם הפצוע אנוש הרחק מהנגמש, ולמעשה העניק לו את חייו במתנה. באותו רגע, תוך כדי החילוץ, כדור האויב פגע בו - באדם והוא נהרג.

מנחם יצא מפציעתו והחל תהליך שיקום ארוך. כשהוא זוכר מידי יום את אדם שהצילו.

בנו של מנחם, החליט לסגור מעגל של הענקת חיים לאחר ותרם כליה לאדם שאיננו מכיר.

כך למעשה, הציל אדם לא רק את חייו של מנחם ואת חיי צאצאיו, אלא השפיע גם על מעגלים רחבים יותר של הענקת חיים.

אדם צין, צל"ש הרמטכ"ל, יהי זכרו ברוך

#אחיי_גיבורי_התהילה

אביתר ליכטמן מורה דרך ומרצה

להצטרפות לפינה היומית בווטסאפ בנושאי הכרת הארץ, דמויות מופת מורשת ועוד: http://tiny.cc/PNINA
למעלה מ25,000 מנויים כבר בפנים.

לפינות קודמות ולאתר האינטרנט של הפינה: https://www.evyatarlichtman.co.il/
את הפודקאסט "אחיי גיבורי התהילה" חפשו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט