הספד של אסף:

דברי פרידה – סבא משה
סבא יקר מאוד,
אני לא מכיר אנשים כאלה. אין אנשים כמוך.
בן 102 שתמיד שמר על אופטימיות, שכל מי שפגש אותך זכה לפנים מאירות .
בן 102 שמעולם לא רב עם אף אחד! שלא הרים את הקול.
בן 102 שזכה לחיות עם סבתא שרה שלנו 76 שנים, בשותפות וחברות כל כך טובה וצמודה.
מאחרוני דור הנפילים שהקימו את המושב.מובן מאליו!.
תודה על הדוגמא האישית שנתת לכולנו באורח החיים שלך, בהתנהגות לכל אדם ובמיוחד לסבתא
שלנו.
אנחנו מבטיחים שנמשיך לתמוך ולהיות עם סבתא. כולנו - הילדים, הנכדים, הנינים והחמשושה
נעשה כל שביכולתנו למלא באהבה את החוסר שלך.
בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר.
יהי זכרך חי, ממשיך וברוך.

אין אנשים כאלה!!!
נולדת שנתיים אחרי מלחמת העולם הראשונה, אי שם בתחילת המאה הקודמת.
עברת את זוועות השואה, איבדת משפחה וחברים וזה לא מנע ממך לקום מעפר, לעלות לארץ, ליישב
אותה, לחרוש את אדמתה בעשר אצבעות ויחד עם סבתא להקים בית לתפארת!
בית המושתת על ערכי היהדות וההלכה, מוסר וכבוד לכל אדם, בית פתוח ומאפשר לכל אחד ואחת
מהילדים להתפתח ולהגיע הכי רחוק שיכול.
בית שהיה עוגן לכל המשפחה המורחבת. בית בו נכדים ונינים הרגישו, בבית.
בשבת האחרונה חגגנו בר מצווה לשגיא שלנו, ושגיא קרא בקול רם וברור:
אתם נצבים היום כולכם..... וכולנו נצבים כאן היום ביחד אבל בלעדייך.
לפני השבת חששנו שאולי לא יעמדו לך כבר הכוחות עד שבת והשמחה שלנו לא תהיה שלימה
בלעדיך.
אבל סבתא שרה אמרה לנו כבר לפני חצי שנה שאתם מחכים ביחד לבר מצווה של שגיא.
וסבתא כדרכה, בצלילות שלא תיאמן, התעניינה, שאלה איך מתקדמות ההכנות, ברכה אותנו ווידאה
שהמתנה שלכם מגיעה אלינו עוד לפני שבת.
כן סבא, לצערנו זאת המתנה האחרונה שלך.
וזה כל כך אופייני לך, לא לעשות רעש ומהומה, לאפשר לכולם לשמוח, פשוט לזרום באופטימיות עם
החיים.
בהמשך, קראנו גם את פרשת וילך משה הולך. נפרד מהעם , ממש כמוך, סיום תקופה, פרידה
דור נפילים, דור המדבר.
ברוגע בשקט, תוך הנחלת המורשת והערכים שלו לדורות שאחריו.
סבא משה יקר, בשם הנכדים והמשפחה כולה, אנחנו רוצים להגיד לך תודה.

תודה שזכינו לסבא כמוך, תודה שזכינו להנות ממך שנים רבות וטובות. אנחנו יודעים שזה ממש לא

הספד של פנינית
סבא משה היקר והאהוב. מבקשים מאיתנו לקצר בדברים כדי לא להטריח, וחשבתי כמה שזה מתאים לך, סבא הצנוע והעניו "והאיש משה עניו מאוד". אבל כל מי שהכיר אותך ידע כמה עוצמה טמונה בשקט הזה, כמה כוח. כולנו כאן היום גאים כל בך ומודים כל כך על הזכות להיות הצאצאים שלך ושל סבתא, תבל"א. הדמות שלך סבא תלווה אותנו ואת ילדינו: סבא החרוץ והעמל, סבא עם החיוך הכי יפה ורגוע, תמיד חצי- צוחק, כאילו צוחק לכל הקשיים שעבר, שלא שברו אותו אלא להפך, בנו והצמיחו דמות מופלאה וכולנו עומדים ומשתאים למולה. סבא שתמיד רגוע, לא כועס, פשוט אף פעם! כי תמיד הכל טוב. סבא שמכבד את סבתא ודואג לה כל כך, סבא שמכבד כל אדם. סבא שמתארגן ויוצא לבית הכנסת ולא מוותר, סבא מחלק דמי חנוכה ומתנות לנינים שאוהבים אותו כל כך. זאת הדמות שנזכור, אצילית, דמות של יהודי שלם ואמיתי. כל חייך ועד ימיך האחרונים. סבא שלנו, תברך אותנו כולנו כאחד, שנזכה להיות קצת כמוך. אהובים למעלה ונחמדים למטה. אנחנו גאים בך, יודעים מאין באנו, מודים על הזכות להיות ההמשך שלך, ואוהבים אותך. נתגעגע אליך סבא.

הספד של הנכד נעם:
גיבור העל הלך לנוח.
סבא משה היקר.
בשבילנו אתה סבא משה שלנו.
סבא רבא של הילדים שלנו.
וגיבור העל הפרטי שלנו.
זה שניצח את הנאצים, ושרד את השואה.
זה שבנה מדינה, והקים משפחה ומורשת לתפארת.
זה שלא נכנע לא לנחשים, ולא לדבורים.
זכינו בך.
וזכינו בך סבתא שרה, ועל כך אנחנו מודים לכם בכל יום ויום.
היום סבא אנחנו אומרים לך שלום אבל אתה נשאר איתנו.
אתה והדרך שלך...
השיעורים שלמדנו ממך על אהבה ללא תנאי.
ערכי המשפחה.
אהבה.
אופטימיות.
הישרדות.
סבלנות.
ודרך ארץ יחד עם התורה,ימשיכו איתנו,ויעברו הלאה לילדים לנכדים ולנינים שלנו.
והם כולם יכירו אותך וימשיכו את הדרך שלך.
היה שלום סבא אהוב.

ערב טוב חברים.
אומנם באיחור אבל אני מרגיש צורך לכתוב כמה מילים.
יום שני בבוקר בקבוצת וואטסאפ ששמורה למקרים של צער במושב, אני מקבל הודעה "משה רוזנווסר עצם את עיניו ברוך דיין האמת".
השבוע נפרדנו בצער מזקן השבט במושבנו משה רוזנווסר, שהלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 102.
משה ז"ל יחד עם אשתו שרה ,שתבדל לחיים טובים ,שרד את השואה, עלה לארץ והקים את ביתו כאן בצפריה. היה מאיר פנים לכל אחד.
כל אחד מאיתנו זכה לפגוש אותו בפינה אחרת במושב
תמיד מחייך ,שואל, מתעניין בשלומך ומספר על עצמו והמשפחה בחן ושמחה.
משה זכה לצאצאים רבים ,ברוך ה' ,ילדים, נכדים, נינים וגם דור חמישי(חימשית).
בהתפרצות הראשונה של הקורונה, בחול המועד פסח, זכיתי לארגן מסיבת חצרות יחד עם רחלי אנקרי. את היום המרגש הזה סיימנו אצל משפחת רוזנווסר .
,לראות את משה ושרה ,כמעט בני מאה, שרים ושמחים איתנו גרם לי ולרחלי להתרגשות אדירה עד כדי דמעות.
בשמי ובשם תושבי המושב אני שולח תנחומים למשפחה.
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים