בס"ד
הנברשת של הורי

הנברשת של שורדי השואה, אבי יוסף צבי הרשקו ז"ל שורד השואה, ואמי מרים (קלפנר) הרשקו ז"ל, הצטרפו לפרויקט התיישבותי אשר קם במסגרת תנועת "תורה ועבודה" של "הפועל המזרחי" במושב צפריה בשנת 1953.
במרכז המושב הוקם בית הכנסת. כקהילה קטנה דלת אמצעים, חסרו בבית הכנסת החדש תשמישי קדושה הנלווים לקיום המסורת היהודית. כך שכבר בשנים הראשונות לקום המושב, אבי כשורד שואה, שורד בוכנוולד שנותר יחיד מ-9 אחים ואחיות. ואמי שורדת אושוויץ-בירקנאו, שנותרה בחיים עם אחותה מ-5 אחים ואחיות, בחרו לתרום נברשת ייחודית. כשהמוטיב המוביל הוא 18 קנים כמספר הנרצחים במשפחות הרשקו וקלפנר , להם מחוברים עלים מנחושת ששמות הנרצחים חרוטים עליהם.
בהיסטוריה היהודית והתפתחות בתי הכנסת בקהילות ישראל, בתחום עיצוב החלל הפנימי באולם בית הכנסת, תופסת הנברשת מקום של כבוד והדר.
מה גם שההסמלה והחיבור למוטיב המוביל להנצחת שמות נרצחי השואה הי"ד, במושב המורכב מעולים חדשים שורדי השואה, התיישב נכון עם הידורו וקישוטו של חלל פנים בית הכנסת.
זיכרון ילדות חזק מלווה אותי שנים רבות לאחר התכנון העיצובי שחיבר בין היפה וה"קדוש" וצירף אותם יחד לקישור אחד בנברשת.
אבי הודיע לי בשמחה שהצליח למצוא אומן בדרום תל-אביב שיוכל לבצע את המשימה של הנצחת שמותיהם של הנרצחים על עלי הנחושת, שהיוו עבור הורי מעין מצבה לזכרם.
עקב שיפוץ בית הכנסת ועיצובו הארכיטקטוני המחודש, נקבע שהנברשת לא תשולב בחלל תקרת בית הכנסת.
אבי נדרש להוריד את הנברשת. לאבי בן ה-88 היה קושי רב לבצע משימה זו.
לאחר כמה ימים, רב המושב הביא לחצר ביתו של אבא שקית ניילון שחורה וגדולה בה הייתה הנברשת שהורדה.
הומלץ לאבי לחפש מקום חדש שבו יוכל למקם את הנברשת.
צער רב נגרם לאבי עד סוף ימיו.
בשל גודלה לא ניתן היה לאכסן אותה כראוי, ולפני כמה חודשים נאלצנו לנתק את 18 העלים, שעליהם חרוטים שמות הנרצחים, מגוף הנברשת.
מה שנותר לנו היום הוא לנסות ולעצב רעיון עיצובי חדש שישלב את העלים וינציח את שמות בני המשפחה שנרצחו בשואת העם היהודי.