צפריה זיכרונות של ילדות מאושרת .
חופש טבע וחברים שגם הם גדלים בצל השואה שאותה נושאים הוריהם בזיכרון כואב ברקע חייהם החדשים בארץ עליה חלמו.
זוכרת את המחלבה את אבא נושא את כדי החלב, ומאוחר יותר מגדלים אפרוחים בבית אימון.

זוכרת את המורים אביגדור ז"ל ,שלא הצליח לו איתי עם לוח הכפל.
זוכרת את הרבל'ה עם החיוך התמידי.

המורה ירחמיאל ז"ל שלא ממש התחבר .

והצרכנייה שהייתה מקום חברתי לשמיעת חדשות.

ערבי הקרנת הסרטים .שהיו נקטעים באמצע המתח.
הקמת סניף בני עקיבא טיולים שבת ארגון .
והיו הבתים שבהם שמענו סיפורי שואה וגעגועים למשפחה שנספתה.
וכשאני מגיעה לביקור ורואה את המקום שהתפתח והתרחב. אני מתגעגעת לבית ולמושב הקטן לבתים הקטנים של דלתות פתוחות של ההרגשה שכולם בעצם משפחה ולילדות שחלפה.

צפריה תמיד תהיה הבית הראשון שלי.